פריקת כתף היא פציעה שכיחה המתרחשת כאשר עצם הזרוע יוצאת ממקומה במפרק הכתף, תהליך שגורם לנזק לרקמות הסובבות את המפרק ולכאב חד ומיידי. מפרק הכתף הוא אחד המפרקים הגמישים ביותר בגוף, מה שמאפשר טווח רחב של תנועות, אך עקב כך הוא גם אחד המפרקים הפגיעים ביותר לפריקות. מבנהו המורכב והתנועות הרבות שהוא מאפשר גורמים לו להיות רגיש במיוחד לטראומות ולפציעות שונות. פריקות כתף נגרמות לרוב כתוצאה מטראומה ישירה, כמו חבלה או נפילה, אך יכולות להתרחש גם כתוצאה מתנועות חדות ובלתי מבוקרות של הזרוע. במקרים מסוימים, חולשה מבנית של המפרק או גמישות יתר של הרצועות עשויות להוביל לפריקות חוזרות ונשנות. שני סוגי הפריקות הנפוצים הם פריקה קדמית, שבה עצם הזרוע נעה קדימה ויוצאת מהמפרק, ופריקה אחורית, שבה העצם נעה לאחור, סוג נדיר יותר אך גם מסוכן.
התסמינים העיקריים של פריקת כתף כוללים כאב חד, עיוות במבנה הכתף, נפיחות, מגבלות תנועה ואף חבורות כתוצאה מהנזק לרקמות. במקרים מסוימים, פריקת כתף עלולה לגרום ללחץ על עצבים סמוכים, מה שעלול להוביל לתחושת נימול או חולשה ביד או באצבעות. על מנת לטפל בפציעה באופן אפקטיבי ולהחזיר את המטופל לתפקוד מלא, הטיפול הפיזיותרפי מהווה מרכיב מרכזי בתהליך השיקום. הטיפול מתמקד בשיקום טווח התנועה, חיזוק השרירים ושיפור היכולת הנירומוסקולארית – הקשר בין מערכת העצבים למערכת השרירים, שמשפיעה על תפקוד המפרק והשליטה בו.
בשלבים הראשונים של הטיפול הפיזיותרפי, המטרה העיקרית היא להקל על הכאב ולהחזיר למפרק את טווח התנועה. בתחילה, נעשה שימוש בטכניקות ידניות כמו עיסוי עדין, טיפולי חום או קור, וטכניקות שחרור על מנת להרפות את השרירים המתוחים ולסייע בהפחתת הנפיחות. בנוסף, המטופל מבצע תרגילים פאסיביים ותרגילי תנועה עדינים, במטרה לשפר את התנועתיות של המפרק מבלי להעמיס עליו יתר על המידה. בשלב מתקדם יותר, תרגילי חיזוק לשרירי הכתף נכנסים לתמונה, כאשר הדגש הוא על חיזוק קבוצות השרירים המייצבות את מפרק הכתף, במיוחד השרירים המרכיבים את השכמה. חיזוק שרירים אלו מסייע בשיפור היציבות של המפרק ובמניעת פריקות חוזרות.
אחת המטרות המרכזיות של טיפול פיזיותרפיה היא שיפור היכולת הנירומוסקולארית, כלומר החיבור והתקשורת בין מערכת העצבים לשרירים. פריקת כתף, במיוחד כאשר היא חוזרת ונשנית, עלולה לפגוע בקואורדינציה ובבקרה של התנועות, דבר שמגביר את הסיכון לפציעות נוספות. תרגילים נירומוסקולאריים מיועדים לשפר את היכולת של המפרק להגיב לתנועות פתאומיות ולהחזיר את הבקרה העצבית לשרירים. תרגול זה חשוב במיוחד משום שהוא לא רק משפר את השליטה בתנועות הכתף, אלא גם עוזר למערכת העצבים לזהות ולמנוע תנועות עודפות שעלולות להוביל לפריקה נוספת. תרגילים אלו כוללים תרגולי שיווי משקל, קואורדינציה, ותרגילי תגובה מהירה המשפרים את היציבות ואת תפקוד המפרק בזמן תנועה.
בשלבים הסופיים של השיקום, המטופל עובר לתרגול פונקציונלי – תרגילים המדמים פעולות יום-יומיות שנעשות עם הכתף, כמו הרמת חפצים, סיבוב הזרוע ומשיכות שונות. שלב זה חשוב משום שהוא עוזר להחזיר את המטופל לפעילות רגילה ובטוחה, תוך שמירה על מניעת פציעות נוספות. התרגילים מותאמים במיוחד למטופל, בהתאם לסוג הפעילויות שהוא מבצע ביום-יום.
לצד הטיפול הפיזיותרפי, ישנם אמצעים נוספים שיכולים לעזור במניעת פריקות חוזרות.
ראשית, חשוב להמשיך בתרגילים לחיזוק השרירים באופן קבוע גם לאחר סיום השיקום, על מנת להבטיח שמפרק הכתף יישאר יציב וחזק. בנוסף, יש לשמור על טווח תנועה מלא של המפרק באמצעות תרגול קבוע. לבסוף, יש להימנע מתנועות חדות או קיצוניות של הכתף, במיוחד תנועות שמפעילות עליה עומס רב או מתיחות פתאומיות, שעלולות להוביל לפריקה נוספת.
לסיכום, פריקת כתף היא פציעה שמצריכה טיפול ושיקום מדוקדקים כדי להבטיח החלמה מלאה ומניעת הישנות הפציעה. טיפול פיזיותרפי הוא המפתח לשיקום מוצלח, תוך דגש על חיזוק שרירים, שיפור טווח התנועה והיכולת הנירומוסקולארית, ושילוב תרגילים פונקציונליים שמחזירים את המטופל לפעילות שגרתית.
מעוניינים בקבלת טיפול?
השאירו פרטים ונחזור אליכם לתיאום התור בהקדם.